לביטוח מנהלים הרבה חסרונות, אבל כנגד כל החסרונות, עשוי להיות לה יתרון פוטנציאלי בודד, מהו ?
ביטוחי מנהלים הן אחת התוכניות הנפוצות בתיקי החסכונות הפנסיוניים שלנו, אך לצערנו מדובר גם באחת מהתוכניות השנויות במחלוקת. צריך כמובן להגיד שאין קשר בין התוכנית לאיזשהוא תפקיד ניהולי וכל עובד יכול להחזיק בתוכנית (איש חכם אמר לי פעם שבישראל יש יותר מנהלים מעובדים).
בהתאם לחוק פנסיית חובה, לכולנו יש היום חיסכון פנסיוני לקצבה. משנת 2008 קיימות שלוש אלטרנטיבות לחיסכון כזה: קרנות פנסיה, קופות גמל וביטוחי מנהלים. עד 2008 היו לנו רק שתי אופציות: קרנות פנסיה וביטוחי מנהלים.
בגדול, לביטוחי המנהלים קיימים חסרונות רבים ויתרון פוטנציאלי אחד, החסרונות הן:
- ניהול ההשקעות מתבצע בגופים מסויימים (חברות הביטוח) בלבד, אלה לאו דווקא הגופים הטובים ביותר.
- דמי ניהול מאוד גבוהים, בהשוואה לקופות גמל או קרנות פנסיה – הדוגמא הבולטת ביותר היא "פוליסות משתתפות ברווחים" – ביטוחי המנהלים שהיו קיימים בשוק עד סוף שנת 2003 ובהם דמי הניהול היו 0.6 + 15 אחוז מהרווח (דמי הצלחה) – אם נניח תשואה ממוצעת של כ-8 אחוז לשנה, נגיע לממוצע דמי ניהול של כ-1.8% לשנה (15% מ-8 אחוז הם 1.2 אחוז ועוד 0.6 אותם נשלם בכל מקרה), מדובר על פער דרמטי מדמי הניהול המקובלים בקופות גמל או בקרנות פנסיה.
- כיסויים ביטוחיים, במידה וקיימים, נמצאים במחיר גבוה בהרבה ממחיר השוק – כיסויים אלה פוגעים לנו בצורה משמעותית בחיסכון העתידי (חברות וסוכני הביטוח נהנים מחוסר תשומת הלב שלנו לתשלומים אשר יורדים מקופה שתהיה רלוונטית לנו רק בעוד שנים רבות…).
- במקרים רבים, לא ניתן לשנות את מסלול ההשקעה – מאחר שמדובר גם בכספים פטורים ממס, אשר בתכנון מס רווחי הון נכון נרצה לנהל ברמת סיכון גבוהה וגם בהשקעות לטווח ארוך, נרצה לנהל את התוכנית הפנסיונית במסלול מנייתי ככל האפשר. בפוליסות משתתפות ברווחים למשל לא ניתן לשנות את מסלול ההשקעה.
- חוסר יכולת למנף – בניגוד לקופת גמל ממנה נוכל לקחת מינוף, להשקעה נוספת או לכל צורך, לא ניתן לקחת מינוף בתנאים אטרקטיביים מביטוחי מנהלים.
כנגד כל החסרונות האלה, עשוי להיות יתרון פוטנציאלי בודד: מקדם החלוקה.
מהו מקדם החלוקה? נניח שצברנו בתוכנית הפנסיונית שלנו סכום של 2 מיליון ₪. בגיל הפרישה נודיע לחברת הביטוח שברצוננו להפסיק לשלם, ולהתחיל לקבל, או במילים אחרות: להתחיל לקבל קצבה. על מנת לבצע את ההמרה לקצבה חודשית, שתשולם לנו לכל ימי חיינו, חברת הביטוח נדרשת לבצע המרה בין הסכום החד פעמי לסכום חודשי, המרה זו מתבצעת ע"י חלוקה במקדם, כשהמקדם בשוק כיום הוא סביב 200 לגברים (ואז 2 מיליון ₪ בעצם שווים ל-10,000 ₪ בחודש) או כ-220 לנשים, אשר גם פורשות מוקדם יותר וגם, סטטיסטית, חיות יותר (ואז, 2 מיליון צבירה יהיו שווים לנו כ-9,100 ₪ בחודש).
בביטוחי מנהלים ישנים עשוי להיות קיים מקדם חלוקה טוב משמעותית – לרוב 157.63, 166.66 או 173.88 לנשים.
מקדם כזה יגדיל לנו באופן משמעותי את הקצבה שנקבל בהינתן אותה צבירה (המקדם נמצא במכנה…).
ככלל אצבע, קו פרשת המים מבחינת איכות המקדמים הוא יוני 2001, תוכניות שנפתחו טרם יוני 2001 עשויות להיות בעלות מקדם אטרקטיבי בעוד תוכניות שנפתחו לאחר מכן, סביר שכבר יהיו בעלות מקדם סביב 200 ולכן בסבירות גבוהה, נרצה לנייד תוכניות כאלה למוצר טוב משמעותית.
צריך לציין שבמקרים רבים נשקול לנייד גם ביטוחי מנהלים עם מקדם אטרקטיבי:
- הסכום קטן מדי ולכן אין אפשרות לקבל קצבה מהתוכנית (קיים סכום מינימלי שמתחתיו לא נוכל לקבל קצבה מהתוכנית).
- למשקיע כבר יש קצבה גבוהה מאוד ממקורות אחרים (פנסיה תקציבית, פנסיה ותיקה ועוד) ולכן העמית אינו מעוניין, משיקולי מס או שיקולים אחרים, בהמרה נוספת לקצבה, וכך בעצם יתרון המקדם הופך לחסר משמעות.
- על מנת להנות מהמקדם, אנו מחוייבים לבחור במסלול ובו מינימום של 120 קצבאות בלבד, משמע אם חלילה העמית יילך לעולמו תוך 10 שנים ומטה מקבלת הקצבה, חברת הביטוח תרוויח את יתרת הסכום לאחר 120 הקצבאות, במקרים רבים (דוגמת מצב רפואי בעייתי) זהו מסלול בעייתי מאוד לעמית ולבני משפחתו, וגם במקרה כזה עשויה להיות אלטרנטיבה טובה יותר.
בשורה התחתונה, בחלק גדול מהמקרים ביטוח מנהלים אינה התוכנית הטובה ביותר על מנת למקסם את החיסכון שלנו, ואלא אם מתקיימים תנאים ספציפיים, נכון יהיה לשקול לנייד את התוכנית למוצר טוב או מתאים יותר.
הכותב הינו מנכ"ל ובעלים של פוריה תכנון פיננסי