אחד מהטרנדים האחרונים בעולם ההשקעות הוא מסלול "מחקה מדד 500 S&P", המכונה בסלנג סנופי. הסיבה העיקרית היא כמובן פער התשואה המשמעותי בשנה האחרונה בין המדד האמריקאי (כ-24%) לבין מדד המניות המקומי (כ-4%) וגם התשואה העודפת במדד הזה לעומת מדדים אחרים בעולם. בתור בעלים של חברה לתכנון פיננסי, אני שומע בשבועות האחרונים לא פעם על לקוחות, מתוחכמים יותר ופחות, שעד היום השקיעו במסלולים עם חשיפה מנייתית נמוכה, על רצון לעבור למסלול ה"בטוח" ביותר: השקעה במדד S&P 500.
מיותר כמובן לציין שזהו מסלול בעל רמת סיכון גבוהה במיוחד בעל חשיפה מנייתית של 100 אחוז, וללא פיזור סיכון בין השווקים הגלובליים העולמיים.
באופן כללי, בעולם ההשקעות, התנהגות העדר עשויה להיות מסוכנת, וגם כאן מדד זה עשוי להיות פחות מומלץ להשקעה מהסיבות הבאות:
1. תמחור – אחת הדרכים העיקריות לבחון תמחור של מדד או מניה הוא מכפיל הרווח (בכמה שנים נכפיל את ההשקעה שלנו). באמצעות מכפיל הרווח, ניתן גם לגזור את התשואה הצפויה בהשקעה על ידי חלוקה של 100 במכפיל – מכפיל של 10 מבטא תשואה צפויה של 10 אחוז (100/10=10) בעוד מכפיל 20 מבטא צפויה של 5 אחוז (100/20=5) ומצביע על נכס יקר משמעותית.
מכפיל הרווח של מדד S&P כרגע נע סביב 26, מה שמבטא תשואה צפויה של כ-3.8%, מה שמצביע על כך שהמדד יקר, גם ברמה הסטורית ביחס למכפיל הממוצע לאורך השנים.
2. פרמיית הסיכון – דרך נוספת לבחון את תמחור המדד היא השוואה לחלופה. החלופה המרכזית להשקעה במניות היא השקעה באיגרות חוב, או במקרה של הS&P אנו כמובן מדברים על אגח של ממשלת ארהב, הנכס הבטוח ביותר בעולם ההשקעות, אליו ניתן להתייחס כאל תשואה חסרת סיכון. בזמן כתיבת שורות אלה, התשואה (חסרת הסיכון) הצפויה מהשקעה באגח ממשלתי של ארה"ב ל-10 שנים היא כ-4.1%.